99 2024 אוקטובר 3 עסק משפחתי גיליון ויתור על סודיות רפואית, לא היו בידי אבי המנוח עד אותה העת, בשל הליך ממושך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ולנוכח מחלוקת בדבר זהות היורשים. ביטוח ישיר ביקשה לקבל במסגרת תשובתה את המסמכים הדרושים לה, אך עמדה על כך שהתביעה ,2019 התיישנה. זמן קצר לאחר מכן, בחודש אפריל הודיעה ביטוח ישיר על דחיית התביעה לתשלום תגמולי ביטוח מחמת התיישנות. חודש לאחר מכן הגיש אבי המנוח תביעה נגד הבנק וחברת הביטוח. בית המשפט קיבל את עמדת חברת הביטוח וקבע כי לחוק חוזה הביטוח, 31 התביעה התיישנה. בענייננו, סעיף , כמו גם הוראות הפוליסה, קבעו את 1981 התשמ"א– שנים מקרות מקרה הביטוח 3 תקופת ההתיישנות ל־ – מועד פטירת המנוח. בית המשפט עמד על הטעמים החריגים שלעמדת אבי המנוח מאריכים את תקופת ההתיישנות ודחה את הטענות בעניינם. לחוק ההתיישנות, 18 כך, ביקש התובע להישען על סעיף . סעיף זה קובע כי כאשר התביעה מוגשת 1958 התשי"ח– בידי חליפו של הזכאי המקורי, תקופת ההתיישנות תסתיים רק לאחר חלוף שנה מהמועד שבו נסבה אליו הזכות. לשיטת התובע, התביעה נסובה אליו רק ביום , אז ניתן צו ירושה בענייננו של המנוח. בית 23.1.2019 המשפט דחה את הטענה, והדגיש כי מועד ההסבה הוא לחוק 1 מועד פטירת המנוח, כאמור בהוראות סעיף הירושה. עוד הוסיף בית המשפט כי בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי צו הירושה אינו יוצר את הזכות, אלא רק מכריז על קיומה, כך שזכותו המהותית של היורש נוצרת עם מות המוריש ולא במועד מתן הצו. אשר לטענת אבי המנוח לעניין החריג ההתיישנות שלא לחוק ההתיישנות) – בית המשפט קבע 8 מדעת (סעיף לחוק ההתיישנות עוסק 8 כי אין בטענה ממש. סעיף בהארכת המועד שבו מתחיל מניין תקופת ההתיישנות כאשר נעלמו מידיעת התובע, ומסיבות שאינן תלויות בו, עובדות המהוות את עילת התביעה. בפסיקה נקבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל להימנות מהיום בו ניתן לומר שהיה בידי התובע "קצה חוט" לקיומה של אחת מהעובדות המקימות את עילת התביעה. בנסיבות שבהן אבי המנוח היה מיוצג, ובנסיבות שבהן חברת הביטוח הבהירה כי מרוץ ההתיישנות יכול להיעצר רק במקרה שבו תוגש תביעה לבית המשפט המוסמך (ולא במועד הפנייה אל חברת הביטוח), ומשעה שאבי המנוח לא פירט אילו עובדות מהותיות נעלמו מעיניו ולא היו ידועות לו במועד פטירת המנוח, דחה בית המשפט את הטענה זכויות רכושיות, הסכמי ממון ואיזון משאבים בין בני זוג 9 פלונית נ' אלמוני 16549-07-22 בעמ"ש (מחוזי ת"א) אישרר בית המשפט המחוזי (השופטים שוחט, רביד ושילה) את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה בתורו תובענה לביטולו של הסכם הממון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת בין בני הזוג. .2016 בין בני הזוג נערך הסכם ממון בפני נוטריון בשנת ההסכם קבע משטר של הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים, וקבע כי נכסים משותפים, אם יהיו, יהיו נכסים, זכויות או חובות שנרשמו על שם שני בני הזוג, ויזכו או יחייבו את בני הזוג בהתאם לחלקיהם היחסיים לפי הרישום. עוד הדגיש ההסכם כי "...למען הסר ספק, נכסים משותפים, אם יהיו, יהיו רק אם ירשמו ככאלה, [ההדגשה במקור] שיצביע בלבדואופן הרישום הוא על בעלות". לאחר גירושי בני הזוג, עתרה בת הזוג לביטול ההסכם, במסגרת תביעה ל"איזון זכויות בין בני הזוג". בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן לכרוך תביעה לביטול הסכם ממון יחד עם תביעה לאיזון משאבים, שכן על פי סדר הדברים, יש לדון תחילה בתביעה לביטול ההסכם. בת הזוג טענה במסגרת זו, כי יש לבטל את ההסכם נוכח .)7.6.2023 (נבו פלונית נ' אלמוני 16549-07-22 . עמ"ש (מחוזי ת"א) 9 פינת עדכוני פסיקה
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==