94 2024 אוקטובר 3 עסק משפחתי גיליון מהווה 6 לצוואה, ולפיכך, השאלה האם הוראת סעיף לחוק הירושה 8 סעיף שיש לפסול לאור הוראות סעיף איננה רלוונטית לשאלת תוקף הצוואה. תוקף ההסכם השני לא נדון בהליך זה, זולת שאלת תוקפה של הצוואה. זאת ועוד, המנוח התחייב לכתוב צוואה לטובת המשיב בנוגע לזכויות בדירה בקומה העליונה בלבד. ברם, הצוואה מתייחסת לכלל עיזבונו של המשיב, ולכן ברור שאין כל קשר בין הצוואה לבין ההסכם. קיבל בית 2 ד' ל' נ' ש' ר' 51110-02-22 בת"ע (שלום ק"ש) המשפט לענייני משפחה (השופט ארנון) את הבקשה למתן צו קיום צוואת מנוח שהגישו ילדיו של המנוח ודחה התנגדות שהוגשה על ידי הנתבעת – בת זוגו של המנוח במועד פטירתו. במקרה שבנדון, התובעים הם ילדי המנוח, שהיה נשוי שנה לאמם שהלכה לעולמה לפניו. המנוח 40 למעלה מ־ צוואות הדדיות זהות, 2018 ורעייתו ז"ל ערכו בשנת שבמסגרתן הם ציוו את כלל רכושם האחד לשנייה ולשלושת ילדיהם הבגירים, בהסדר של יורש אחר יורש. וצו לקיום 2019 רעיית המנוח הלכה לעולמה בשנת . זמן לא רב 2020 הצוואה ההדדית ניתן בחודש ינואר לאחר מכן, הכיר המנוח את הנתבעת, ובתוך חודשים ספורים הם נישאו זה לזו בטקס רפורמי שנערך בישראל ובחתונה אזרחית בקפריסין. לנתבעת ארבע בנות מקשרי נישואין קודמים. עובר לנישואיהם, ערכו המנוח והנתבעת הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה. חודשים ספורים לאחר מכן הלך המנוח לבית עולמו בשל מחלת הסרטן. ילדי המנוח הגישו בקשה לקיום צוואתו ואילו הנתבעת התנגדה. בהתנגדותה, לטענת הנתבעת מערכת היחסים הזוגית עם המנוח התאפיינה ביחסי אהבה וממון הדוקים, בעוד ילדיו של המנוח התנגדו לקשר. במועד היכרותם, המנוח כבר אובחן עם מחלת הסרטן ועבר ניתוח שני ולא שיתף את ילדיו במצבו. לעומת זאת, המנוח שיתף את הנתבעת, כך לטענתה, בכל, והיא זו שסעדה אותו בתקופת מחלתו. על רקע זה ביקש המנוח לערוך ייפוי כוח מתמשך וייפוי כוח רפואי, שבמסגרתם מונתה הנתבעת כמיופת כוחו במשותף עם ילדיו, כשבהמשך ערך ייפוי כוח נוסף, שבמסגרתו מונתה הנתבעת כמיופת כוח בלעדית. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הסכם הממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה משקף את כוונתו הברורה של המנוח לשיתוף בנכסים המשותפים, דהיינו, אלה שיירכשו לאחר ההסכם, ודאגה לנתבעת ועתידם המשותף. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת כי צוואת המנוח איננה משקפת את רצונו, שכן מאז שזו נערכה חל שינוי נסיבות קיצוני ומהותי בחיי המנוח. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת, והדגיש כי קיים ספק גדול אם היה מקום להגיש התנגדות לצוואה בדרך בה הוגשה. ההתנגדות לא כללה טענות "קלאסיות" של התנגדות לצוואה דוגמת השפעה בלתי הוגנת, היעדר כשרות משפטית לצוות, זיוף וכיוצא באלה. בית המשפט ביקש להדגיש כי כיבוד רצון המת משמעותו כיבוד רצונו כפי שהובע בצוואה תקינה ותקפה, באחת מצורות הצוואה המפורטות בחוק הירושה. השערה ביחס לרצון המת, התייחסות לאמירה כזו או אחרת שנאמרה על ידי המנוח בעת שהיה בין החיים, התנהגות, מצגים כאלה ואחרים – כל אלה לא יועילו. שעה שהמנוח הותיר צוואה ברורה, תקינה ותקפה, אין לבית המשפט סמכות לבטל את רצון המנוח כפי שהובע בצוואתו ולהחליף רצון זה ברצון של אחר. אשר לטענות מסוג "רצה אך לא הספיק" – בית המשפט הדגיש כי הן פועלות באופן מובהק דווקא נגד הנתבעת. גם אם בית המשפט היה מקבל את הטענה כי המנוח רצה לשנות את צוואתו ולהספיק (על אף שזו הנחה מרחיקת לכת, בהיעדר ראיות), הרי שאין זה תפקידו של בית המשפט, וקיים ספק אם זה בכלל בסמכותו, להשלים את המלאכה ולצוות את מה שהאדם לא ציווה בחייו. אשר להסכם הממון – בית המשפט עמד על הוראות ההפרדה הרכושית שנכללו בו ועל החלטת המנוח .)26.2.2023 (נבו ד' ל' נ' ש' ר' 51110-02-22 . עת"ע (שלום ק"ש) 2
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==