32 2024 אוקטובר 3 עסק משפחתי גיליון הוא כי אם נפטרו מספר אנשים 9 העיקרון המנחה בסעיף בנסיבות שלא מאפשרות לקבוע את סדר פטירתם, ייקבעו זכויות התובעים לפי קרבתם לנפטרים, מבלי שסדר הפטירה הבלתי ידוע ישפיע על זכויותיהם. החוק מבחין אפוא בין "יורש ודאי", שיורש בכל מקרה חלק מהעיזבון בלי תלות בסדר הפטירות, לבין "יורש ספק" שיורש רק בסדר פטירות מסוים. במצב זה, החוק נותן עדיפות ברורה ליורש ודאי. כך, לדוגמה, במקרה שעסק בירושתם של נרצחים בפיגוע במלון פארק, קבע בית המשפט כי המנוחים, בני זוג שנספו בפיגוע ולא הותירו אחריהם יורשים מקרבה ראשונה, הם ״שניים שמתו כאחד״, ולפיכך "יורשי ודאי" של המנוחה, קודמים הם כלל זה, שכאמור מקורו 11 ל"יורשי ספק" של המנוח. 12 במשפט העברי, הופיע גם בפסיקה שקדמה לחקיקתו. יחול 9 ואולם, על מנת שמדרג ההורשה שקובע סעיף על סיטואציה מסוימת, על התובע יהיה בראש ובראשונה להוכיח, כלשון הסעיף, כי ״לא נקבע מי מהם מת תחילה״, ובמובן זה כי אכן לא ניתן לברר את זמני הפטירה של הנפטרים ואת סדרם. דרישת סף זו מעלה שאלות רבות, שכן על בית המשפט לקבוע במצבים אלה האם ההסתברות של סדר מסוים של פטירות, היא מספיק גבוהה כדי שניתן יהיה להסיק מכך את זמן המוות או סוגיה זו נדונה בספרות ובפסיקה 13 את עובדות המוות. לאחר חקיקת החוק. לפי שילה: לחוק הירושה, טרם 9 אם כן, דרישת סף זו של סעיף תיקונו, עלולה הייתה להעמיד בפני משפחות שנפגעו במאורעות השבעה והשמונה באוקטובר, ואיבדו את היקר להם מכל, מסכת בירוקרטית מסורבלת למדי, אשר מחייבת המצאת ראיות וחוות דעת פתולוגיות שישכנעו את בית המשפט כי אכן יש מקום לתחולתו של הסעיף. כדי לצמצם מחלוקות עתידיות ולהפחית את הסיכון לסכסוכי ירושה סביב שאלת סדר הפטירות ביחס לחלוקת העיזבון, ובשים לב למורכבות ולרגישות הדיון בסוגיה זו בנסיבות האירועים, קבע התיקון בסעיף א(א) לחוק, כי בני משפחה שנרצחו בפעולות האיבה 9 ביישובי הדרום וסביבתם בין הימים שבעה עד השמונה באוקטובר, יראו אותם כאילו לא ניתן לקבוע מי מהם מת תחילה, ולכן יוכלו להגיש את הבקשה לצווי ירושה בלי שיהיה צורך בבירור זה. כך, הכלל יחול גם במקרים שבהם יש ראיות המעידות לכאורה על מי מהם שנפטר אחרון. באופן זה, יופחתו המחלוקות והסיכויים לסכסוכי ירושה ולדיונים כואבים ומורכבים סביב סדר הפטירה, וכן תיחסך מבני המשפחה נבירה בנסיבות הקשות של הפטירה. .)3.9.2006 (נבו עיזבון המנוחה א.ו. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי 3500/02 ת"ע (שלום ת״א) .11 .11 לעיל ה״ש .12 כל עוד ניתן להגיע לקביעת זמן המוות בין על ידי תעודת פטירה, הצהרת מוות או באופן אחר, כגון על דרך הבאת ראיות ושימוש .13 א לחוק הירושה. 68 בחזקות, לא תהא תחולה להוראה זו. ראו ס׳ .108 , בעמ׳ 3 , לעיל ה״ש שילה .14 ״שאלה לא פשוטה היא מה מידת ההוכחה הדרושה לקביעת זמן המוות? [...] האם הבאת ראיות שהיו מזכות צד אחד בדינו במשפט אזרחי רגיל יספיקו? [...] אב ובנו טבעו בים, ואין שום אפשרות להוכיח מי מהם טבע ומת ראשון. האב ידע לשחות והבן לא ידע לשחות. האם נוכל על סמך עובדה זו לקבוע שהבן מת תחילה כי סביר יותר שכך היה, או האם .״9 ? נדמה שהתשובה לשאלה זו היא שאין לפנות לסעיף 9 עלינו לפנות לסעיף 14
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==