24 2024 אוקטובר 3 עסק משפחתי גיליון לתו התקן. כן יידרש המעביר הבין־דורי לאשר כי הציג לבני המשפחה את כלל ההסדרים וזאת במקרה שבני המשפחה בחרו, מסיבותיהם, שלא לאמץ את כלל סעיפי המינימום – הואיל וברור כי יש להמשיך ולכבד את העיקרון לפיו לאדם חירות מוחלטת לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר לכתו לבית עולמו. . מסמכים תאגידיים נדרשים 3 ג. דיני החברות הישראליים, כמו גם דיני חברות במדינות זרות אחרות, מחייבים את הסדרתם של היבטים תאגידיים שונים במסגרת תקנון, הסכם הצבעה או הסכם מייסדים – תלוי בסוג העניין. במסגרת תהליך ההעברה בין־דורית יידרש המעביר הבין־דורי לאשר כי הוצגו לבני המשפחה המסמכים הנדרשים; כי אלה נערכו באופן שיביא להתאמה בין הוראות האמנה המשפחתית, צוואות הדור המייסד, ייפוי הכוח המתמשכים וכל מסמך משפטי־משפחתי נוסף שנערך במסגרת התהליך הבין־דורי; וכי כלל בני המשפחה קיבלו את מלוא המידע לגבי המשמעויות המשפטיות והמיסוייות של הוראות הסכמים אלה. בנוסף, ולשם יישום הסדרים שונים בתאגיד, יידרש המעביר הבין־דורי לאשר כי נערך בעסקים המשפחתיים פרוטוקול זכויות חתימה סדור, אחרת עלול להיווצר מצב בו לא ניתן ליישם את ההסכמות המשפחתיות במסגרת הפעילות בתאגידים הנמנים על הנכסים והעסקים המשפחתיים. להימנעות מהסדרת ההיבטים התאגידיים והסתפקות בצוואות בלבד עלולה להיות משמעות הרת גורל – כך, ניתן לקבוע הוראות שונות בצוואה, אך חלקן לא יהיו אכיפות בהקשר התאגידי ואילו אחרות, מחייבות שינוי במסמכים התאגידיים באופן שעלול להביא את בני המשפחה לעמוד בפני שוקת שבורה. בדיוק מסיבה זו נדרשת התייחסות שלמה והוליסטית. כך לדוגמה, להוראה בצוואה הקובעת מי ישמשו כחברי הדירקטוריון בתאגיד אין כל תוקף, שכן דיני החברות קובעים כי מינוים של דירקטורים נדרש להתבצע על ידי בעלי המניות. משום כך, ועל מנת להימנע מקושי במינויו של גורם מסוים לדירקטור, ניתן לכלול הוראות הנוגעות למינוים של דירקטורים בתקנון התאגיד – אשר יכולות לכלול, למשל, הוראה כי אדם מסוים ישמש כדירקטור תוך ציון שמו. דוגמה אחרת נוגעת להוראות לחלוקת דיבידנד. כך, להוראה בצוואה המורה על חלוקת שיעור מסוים של דיבידנד אין כל תוקף, שכן הוראות חוק החברות קובעות במפורש כי חלוקת דיבידנד היא החלטה של דירקטוריון החברה, אשר צריך לקבלה תוך קיום חובותיו כדירקטור (זהירות ואמונים) לתאגיד עצמו, מבלי ששיקול דעתו נכבל, ולאחר שההחלטה עמדה במבחן הרווח (קרי, כי יש מספיק רווחים ראויים לחלוקה, כהגדרת מונח זה בחוק החברות), וכן במבחן חדלות הפירעון (קרי, כי החברה לא תדרדר לפשיטת רגל במקרה של חלוקת דיבידנד). משום כך, אפשר כי הוראה בצוואה לחלק דיבידנד תהיה בלתי אכיפה, אם לא התקבלה כדין, גם אם הוראת הצוואה קובעת אחרת. יחד עם זאת, הוראות הדין מאפשרות לקבוע בתקנון קווים מנחים לחלוקת דיבידנד, אותם יש לעגן בתקנון. לכן, ככל שמעוניינים לקבוע קווים מנחים כאמור, יש לוודא כי הוראות התקנון מעודכנות על מנת לבטא זאת. החשיבות שבעריכת המסמכים המפורטים לעיל והאתגרים
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==