108 2024 אוקטובר 3 עסק משפחתי גיליון כלפי התינוקת שתיוולד באופן בלעדי, וכי לתורם הזרע לא יהיו כל חובות הוריות כלפיה. מיד לאחר לידת התינוקת, פנו בנות הזוג ותורם הזרע לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה שיינתן צו לפיו הקטינות ירשמו תחת שמה של בת הזוג שאיננה האם הביולוגית במשרד הפנים כבנותיה מכוח צו הורות פסיקתי או על דרך האימוץ או מכוח סמכותו הכללית של בית המשפט. ב"כ היועצת המשפטית לממשלה התנגד לבקשה, ולבסוף, בית המשפט לענייני משפחה הורה על דחייתה. נימוקו העיקרי של בית המשפט לענייני משפחה היה כי אין מקום ליתן יד לפגיעה במוסד ההורות על ידי הכרה בהסכם פרטי בין שלושה צדדים, אשר מביא לעקיפת הכללים שנקבעו בדין להסדרת תרומת זרע בישראל. התנהלות זו של הצדדים מהווה למעשה הסכמה לשלילת הורות, ואדם לא יכול לשלול על דעתו את הורותו בהסכם פרטי עם אחר. לו יכיר בית המשפט בהסכמים מעין אלה, כך נקבע, הדבר ייתן פתח להסכמים פרטיים ביחס להורות שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות הדין ויש בכך כדי לסכן את מוסד ההורות בכללותו. למרות זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן להעניק לבת הזוג מעמד של אפוטרופסית נוספת לקטינות וזאת מתוך טובתן הנחזית, וזאת משעה שנשמעו בעבר הדעות שבנסיבות מסוימות אין לשלול זאת. בנסיבות העניין, בהן תורם הזרע מסרב לקיים את חובותיו ההוריות כלפי הקטינות, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן למנות אפוטרופוס נוסף. על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור מטעם המשיבים וכן מטעם ב"כ היועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור ב"כ היועצת המשפטית לממשלה ודחה את ערעור המשיבים – משורת טעמים אשר יפורטו להלן. בית המשפט עמד על כך שקיימות בדין הישראלי שתי דרכים אפשריות לשימוש בתרומת זרע: מסלול אחד, תורם אנונימי באמצעות בנק הזרע – מותיר את זהותו של התורם אנונימית; מסלול שני, שבו גבר ואישה בוחרים להביא ילד לעולם גם אם אין בניהם יחסיים זוגיים – מוליך למצב שבו זהות שני ההורים ידועה ומשום כך, הם יישאו יחדיו בחובות ההוריות כלפי הקטין שייוולד. בהעדר חקיקה ראשית וכעולה מחקיקת משנה וחוזרי מנכ"ל שונים – מכלל הן אתה שומע לא – העדרה של אנונימיות, גורר מאליו אף את ההורות המשפטית לצידה של ההורות הגנטית. היינו, תורם ידוע הוא בהכרח ההורה הביולוגי והמשפטי של הקטין שייוולד מזרעו. משמעות הדברים כי היא העניין דנא כלל לא בא בשעריו של חוק האימוץ, ואין מקום לאפשר למשיבים ליצור מודל הורות מחודש בישראל, בניגוד להסדרים הקבועים בדין. כמו כן, אין מקום לתת תוקף להסכמים פרטיים בלתי חוקיים דוגמת ההסכם שנערך בין המשיבים. אשר לאפשרות להכיר בבת הזוג כהורה מאמצת, בית המשפט השיב לשאלה זו בשלילה. כפי שהובהר בפסיקה, תכליתו של חוק האימוץ היא למצוא מענה הולם לילדים אשר אינם יכולים לגדול במשפחתם הטבעית ונדרשים לתא המשפחתי שמספקת המשפחה המאמצת, ואין הוא מבקש לאתר פתרונות לזוגות המבקשים ליצור תא משפחתי ואין ביכולתם לעשות זאת בדרך הטבעית. ולענייננו – אין לקבל כי חוק האימוץ נועד להכשיר מצב בו בוגרים מבקשים להערים על הוראות מחוקק המשנה ומנסים למסמס את הורותו הגנטית של אחד מהם על ידי העברת הקטין להורה משפטי אחר שישמש כמאמצו של הקטין. לא לכך נועדו הוראות החוק. אשר לאפשרות למנות את בת הזוג כאפוטרופא, בית המשפט סבר כי אין מקום לפנות לדרך זו משום שאין לעודד את נתיב התרומה הידועה ולהכשירו בדרך עוקפת. בנוסף, לשיטתו, אין כל מקום לנקוט באמצעים שאינם מחויבי המציאות ואינם הכרחיים לטובת הקטינות – בוודאי לחוק הכשרות 28 כלפי מי שעוול ונקט בדרך זו. סעיף קובע כי 1962 המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב– ניתן למנות אפוטרופוס במקרה שאחד ההורים נפטר או בהתקיים מספר תנאים חלופיים, שהמשותף להם 30 הוא חוסר תפקוד בפועל של אחד ההורים. סעיף לחוק מוסיף על תנאי זה, וקובע כי אפוטרופוס נוסף על הורה קטין ימונה רק אם יש "סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין" ורק אם ניתנה להורה הזדמנות להשמיע טענותיו
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==