בין בני הזוג, זאת כאשר בת הזוג טיפלה במשק הבית כשבן הזוג ניהל את עסקיו וכי למרות שהמגרש נרכש לפני הנישואין, הוא נרכש באמצעות משכנתא שנפרעה במשך שנים רבות בתקופת הנישואין מפירות והכנסות החברות שמהוות נכס משותף של שני בני הזוג, כמפורט לעיל. נוכח כל האמור לעיל בית המשפט קבע כי בת הזוג הייתה זכאית למחצית משוויה של דירת המגורים, ואין בכך שבן הזוג העביר את זכויותיו בבית על שם ילדיו, שנים לאחר נישואיו לבת הזוג, כדי לגרוע מזכויותיה 11 של בת הזוג בדירת המגורים. בנוסף העובדה שבת הזוג התעקשה לקבל מילדיו של בן הזוג הסכמה לפיה היא תוכל להתגורר בבית למשך כל חייה, לא גורעת מטענתה שהיא זכאית למחצית מהבית. (חיפה) (ניתן בחודש א.ג. נ' י.ס. 18260-09-22 בעמ"ש דן בית המשפט המחוזי (כב' המותב ס' 7)2023 מרץ ג'יוסי, ע' אטיאס ונ' סילמן) בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. והתגרשו בשנת 2002 המדובר בבני זוג שנישאו בשנת , כשמנישואיהם נולד ילד אחד. בין השניים התקיימו 2018 הליכים למתן צווי הגנה ועלו טענות בנוגע לשימוש באלימות פיזית וכלכלית כלפי האישה, כשלאחר הנישואין חיו בני הזוג בבית מגורים אותו רכש בן הזוג לפני הנישואין, שרשום על שם בן הזוג בלבד. מעל בית המגורים שהיה בבעלות בן הזוג לפני הנישואין, ושכלל קומת קרקע בלבד, נבנו שלוש קומות נוספות, שכללו דירות להשקעה ושלשם מימון בנייתן נטלו בני הזוג משכנתא בשיעור של שנים. לאחר השלמת הבנייה, 10 ש"ח למשך 120,000 בני הזוג השכירו את קומת הקרקע של בית המגורים כמה פעמים למשך פרקי זמן משמעותיים, עקב שהיתם בחו"ל למשך זמן של מספר שנים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בת הזוג לא הניחה בסיס משפטי לטענה לשותפות או לזכויות קניינות בנכס לפי חוק יחסי ממון. יחד עם זאת, דן בית המשפט לענייני משפחה בזכות בת הזוג בבית המגורים מכוח שיתוף ספציפי בנכס חיצוני מכוח הדין הכללי. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא היה שיתוף בדירת המגורים המצויה בקומת הקרקע, שכן בת הזוג לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין זה. בהקשר זה, בית המשפט הסתמך על כך שהמגרש נרכש שנים רבות לפני הנישואין וכך גם בניית הדירה שבקומת הקרקע. בנוסף, לא שולמה משכנתא בתקופת הנישואין בגין דירת המגורים שבקומה הראשונה, תקופת המגורים של בני הזוג בדירה בקומה הראשונה הייתה מקוטעת ולא קציפה נוכח תקופות מגורים של בני הזוג בחו"ל, לא בוצעה השבחה משותפת של הנכס ולא הייתה אווירת שיתופיות, בעיקר עקב כך שבת הזוג ניהלה חשבון בנק נפרד ללא בן הזוג יחד עם אביה והתנהלות חסרת תום לב של הבת הזוג. בכל הנוגע לדירות להשקעה שנבנו בתקופת נישואיהם של בני הזוג, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לבת הזוג לא מגיע כל חלק בהן, לאור כך שבין הצדדים שררה לאורך הנישואים הפרדה רכושית, והיא לא הצביעה על כספים אותם החזיקה, פרטיים או משותפים, ששימשו באופן ישיר לבניית שלוש הדירות. ההפרדה כאמור באה לידי ביטוי בהלוואות שנתנה בת הזוג לבין הזוג ובהחזר ההלוואות על ידי בן הזוג. על כן, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי בת הזוג לא זכאית לשווי מחצית משלוש הדירות, מאחר וזו תהא חתירה תחת עקרונות חוק יחסי ממון ועשיית עושר של בת הזוג על גבו של בן הזוג. בנסיבות אלו קבע בית המשפט שכל שזכאית בת ש"ח, משוערך להיום, 400,000 הזוג הוא להשבה בסך של עבור חלקה בעלות הבניה, וכן להשבה בסך משוערך ש"ח, עבור חלקה בהחזרי המשכנתא 50,000 להיום של שנלקחה לטובת בניית הדירות להשקעה כאמור. בערעור לבית המשפט המחוזי טענה בת הזוג כי הכרעת בית משפט לענייני משפחה שגויה וסותרת את הלכות בית המשפט העליון שכן בדירות להשקעה הושקע כסף השייך גם לבת הזוג, לרבות המשכנתא, ודי בכך בכדי .)01.03.2023 (נבו א.ג. נ' י.ס. (חיפה) 18260-09-22 . עמ"ש 7 פינת עדכוני פסיקה 99 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==