תקבולי כספי הדיבידנד, והן מהסכמים שנערכו בין בן הזוג לבת הזוג, לפיהם מובטח לבת הזוג חלק ממניות החברה, ופירות שנבעו מפעילות החברה; לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי העברת המניות בחברה מבן הזוג לילדיו הייתה פיקטיבית, וכי מדובר בנכס שהיה בבעלות בן הזוג עובר לתקופת נישואיו לבת הזוג ושעבר השבחה בתקופת הנישואין בין בני הזוג, כאשר השבחה זו לא הושגה בשל עליית ערך פסיבית, אלא בעקבות מאמץ אקטיבי של בן הזוג. בית המשפט עמד על כך שככלל נכס חיצוני מלפני הנישואין והפרי שהוא מייצר אינם ברי איזון לפי חוק יחסי ;)"חוק יחסי ממון" (להלן: 1973 ממון בין בני זוג, תשל"גואולם, בית המשפט עמד על כך שבמקרה דנן מדובר בחריג לכלל לפיו חוק יחסי ממון, כפי שפרופסור שחר קיימים חריגים 6,"השיתוף הזוגי" ליפשיץ מציין בספרו לכלל זה במצב בו ההשבחה של הנכס החיצוני נעשתה תוך מאמץ מתמשך של אחד מבני הזוג במהלך הנישואין כשבמצבים מעין אלה יש לראות את תוספת הערך כפרי מאמץ משותף שיש לכלול באיזון המשאבים, ואילו הנכס עצמו (ללא התוספת) אינו בר איזון: "ככלל, יש לשמר את ההבחנה בין נכסי המאמץ המשותף לנכסים החיצוניים גם כשמדובר בפירותיהם של הנכסים הללו, בהשבחה טבעית שאינה דורשת מאמץ של מי מבני הזוג בזמן הנישואים או בתחליפים של נכסים פרטיים... עם זאת יש לקבוע שני חריגים לכלל היסודי הקובע כי דין הפרי - השבח והתחליף - כדין העץ. על פי החריגים הללו, פירות, השבחה ותחליפים של נכסים חיצוניים ייחשבו בכל זאת לנכסים בני איזון בשני מצבים: המצב הראשון הוא של השבחת הנכס הפרטי הדורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, כגון טיפול בתיק השקעות על ידי הבעלים הרשום המטפל בתיקו האישי כחלק מעבודתו המקצועית, השבחת ערך של חברה פרטית על ידי בעל מניות העובד בחברה באופן שעבודתו מסוגלת להשפיע על ערך המניות שלה, או השבחה והשכרה של נדל"ן הנעשית במהלך הנישואים בהיקף רחב הדורש הקדשת זמן ומומחיות. במצבים מעין אלה יש לראות את תוספת הערך כפרי מאמץ משותף שיש לכלול באיזון המשאבים, ואילו הנכס עצמו (ללא התוספת) אינו בר איזון. המצב השני הוא של שיתוף בן הזוג, כלומר שיתוף מי שהנכסים החיצוניים אינם רשומים על שמו, בניהול הנכסים החיצוניים, ערבוב הפירות המופקים מהנכסים החיצוניים עם הנכסים המשותפים או ערבוב תחליפי הנכס החיצוני עם כלל הנכסים הזוגיים – כל אלה ילמדו על כוונת שיתוף בפירות הנכסים החיצוניים או אפילו בנכסים החיצוניים עצמם, ולכן השבח, הפירות והתחליפים ייחשבו משותפים". לעניין זה, בית המשפט קבע כי בן הזוג הביא להשבחת החברה תוך מעורבות משמעותיתשנעשתה כולה בתקופת הנישואין של בני הזוג, ועל כן בת הזוג זכאית לרווח שנוצר מהשבחת החברה, היינו, רווחי החברות שהתקבלו אצל בן הזוג כדיבידנד, כך שיראו באותם רווחים כרכוש משותף שנוצר בתקופת הנישואין בין בן הזוג לבת הזוג. בכל הנוגע לבית המגורים, בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח שהייתה כוונת שיתוף של בן הזוג בדירת המגורים, ועל כן נוצר "שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי" בדירת המגורים, שהיא למעשה נכס מוקדם לנישואין, שהוקם באמצעות חברות שהיו בבעלות בן הזוג עובר לנישואין. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהנטל להוכיח שיתוף בדירת מגורים, שהיא "נכס משפחתי מובהק", הוא נטל נמוך יחסית ומקל יחסית, זאת כאשר אנו למעשה עוסקים במשטר שיתוף המבוסס על מודל נורמטיבי המבוסס על עקרונות ושיקולים של צדק, הגינות ושוויון. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שהגישה המקובלת לבחינת שיתוף ספציפי כאמור היא בחינת המודל הקישורי, הבוחן בין היתר את משך תקופת הנישואין, את טיב הנישואין ואת אווירת השיתוף הכללית והמאמץ המשותף של בני הזוג. בית המשפט המחוזי עמד על כך ששררה אווירת שיתוף .)2016( 187-185 ' , עמהשיתוף הזוגי. שחר ליפשיץ, 6 98 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==