חוזרת בה מעתירתה לקבוע שהיא זכאית לקבל חלק מהמניות בחברות, והיא עותרת לקבל רק מחצית מהזכויות שבן הזוג יצר במהלך שנות הנישואין בחברות, וכן הבית שנבנה במהלך הנישואין, מאחר שהם נרכשו או נבנו מהכנסות של חברות שהמשיכו להיות משולמים לידי בן הזוג. ) קיבל באופן 25736-02-13 בית המשפט המחוזי (עמ"ש חלקי את הערעור, וקבע כי אף שהמניות המקנות זכויות לא היו בידי המנוח, בפועל הכספים והזכויות שהופקדו בחברה שמניותיה הועברו במהלך חיי הנישואין היו מהמניות שהועברו על ידי בן הזוג. בהתאם קבע בית המשפט כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון בזכויותיה של בת הזוג שנצברו במהלך הנישואין. לאחר שהתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, נקבע בפסק דינו של כב' השופט מ' לוי, כי לא הונחה ראיה המלמדת על הוכחת טענה כי המניות בחברה הועברו למראית עין, ואין גם בהוספת ראיות נוספות לתיק, בדמות גילוי המסמכים שהוגשו לפקיד השומה וחקירתה של פקידת השומה כדי לשנות מן המסקנה העובדתית, ועל כן אין לסטות מהחלוקה שנקבעה לפיה בת הזוג אינה זכאית לחלק במניות ובפריות המניות. ילדי בן הזוג ילדי צ' לא השלימו גם עם פסק הדין כאמור, "). לטענתם, היה על הערעור השניוהגישו ערעור (להלן: " בית המשפט לענייני משפחה לבחון מחדש את מכלול הראיות שהוגשו בתיק ולא להסתפק בבחינת ראייה הקשורה לרשות המיסים ובית המשפט לענייני משפחה לא ביצע את שהוטל עליו לבצע בפסק הדין בערעור. בית מהמשפט המחוזי (המותב דנא) קיבל את הערעור השני וקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיבחן וינתח את הראיות שהונחו תוך צירוף מסמכים חדשים ועיון במכלול הראיות כולן, קרי, ינתח מחדש את כל מכלול הראיות ולא רק את הראיות הנוספות. לאחר שיבצע את הניתוח האמור, יידרש בית המשפט לענייני משפחה לקבוע אם העברת המניות הייתה פורמאלית בלבד ולמעשה בן הזוג המשיך להחזיק במניות מבחינה מהותית. קיבל בית המשפט לענייני משפחה (כב' 2022 בשנת השופט ל' ברינגר) את התביעה באופן חלקי. כך, בית המשפט לענייני משפחה קיבל עמדת בת הזוג לפיה היא זכאית למחצית מהזכויות שנצברו בתקופת הנישואין, לרבות בחברה כאמור, וזאת מאחר שבן הזוג נשאר למעשה הבעלים בפועל של החברות במשך תקופת הנישואין, הן במישור השליטה והניהול, הן במישור קבלת תקבולי חלוקות הדיבידנד שנערכו בחברה – שהועברו כולם לידי בן הזוג ולא לידי ילדיו. משכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי העברת המניות לילדיי בן הזוג הייתה פורמלית בלבד. אשר לבית המגורים, בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות בת הזוג בנוגע לשותפות שנוצרה בבית המגורים, שכן מימון רכישת המגרש עליו בנוי הבית וכן מימון בניית בית המגורים נעשו באמצעות חברות בבעלות בן הזוג בלבד, שנטלו משכנתאות וזאת עוד , לאחר נישואי 1986 בטרם נישואי בני הזוג, כשבשנת בני הזוג בית המגורים הועבר לבעלות ילדי בן הזוג. לעניין זה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי העברת בית המגורים לילדים לא נעשתה בצורה פיקטיבית, שכן מימון הבית ובנייתו נעשתה עובר לנישואי בני הזוג, כשבת הזוג ידעה שבן הזוג מעניק מתנות לילדיו. ועוד, בית המשפט לענייני משפחה פירט על כך שבת הזוג הייתה מודעת לכך שבית המגורים נרשם על שם ילדי , עת חתמו ילדי בן הזוג על 1993 בן הזוג לפחות משנת התחייבות המאשרת לבת הזוג לחיות בבית המגורים לאורך כל ימי חייה. ילדי שני בני הזוג הגישו ערעורים. ילדי בן הזוג בנוגע לקביעה בעניין החברות, ואילו ילדי בת הזוג בעניין הקביעות ביחס לבית המגורים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור ילדי בן הזוג, וקיבל את ערעור ילדי בני הזוג, מהטעמים הבאים. בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על כך שבן הזוג נהג במניות החברה כמנהג בעלים, והיה הבעלים שלהן בפועל, דבר הבא לידי ביטוי הן בהתנהלות היומיומיות (לדוגמה – הוא החליט מה לעשות בהכנסות שנוצרו מהמניות כאמור), הן בעובדה שקיבל לידיו את מלוא פינת עדכוני פסיקה 97 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==