נבחרת המומחים ירושה משוריינת בעד עו"ד שמואל מורן התפיסה המקובלת בדיני הירושה היא כי הערך המרכזי של דינים אלו הוא רצון המוריש. אך עיון בשיטת משפט שונות, בספרות, בדין ובפסיקה מעלה התנגשות ערכית בין רצון המוריש לצורך להגן על האנשים הקרובים לו, למתן סכסוכים ולשמור על לכידות התא המשפחתי וכן לשמור על הקנין המשפחתי. במשפט הקונטיננטלי ההכרה ברצונו של המוריש כמוטיב יחיד בהורשה, מצומצמת יותר: בצרפת, למשל, הגבלת חירות הציווי היא משמעותית ביותר ועיקר העיזבון משוריין לילדי המנוח; בגרמניה ילדים הם נושים של מחצית מהעיזבון גם אם הם לא צוינו בצוואה; בשוויץ מובטח לילדים לא פחות מחמישים אחוז מהעיזבון וגם במשפט המקובל בקנדה, באנגליה, באוסטרליה ובניו זילנד, קיימת חובה נרחבת לדאוג לבני המשפחה במנגנונים שונים של זכויות הנוגעות לעיזבונו של מנוח. לעומת זאת, הדין הישראלי, בדומה לדין האמריקני, מכיר באינטרס מרכזי אחד בלבד הראוי להגנה בדיני ירושה, והוא האינטרס של המוריש בהגשמת רצונו בדבר אופן חלוקת רכושו לאחר מותו. ההגנה על חופש הציווי מעוגנת בזכות לאוטונומיה של הרצון הפרטי, לכבוד האדם ולזכות הקניין שלו. עם זאת, לצד הגנה זו יש קולות מרכזיים הקוראים להגבלתו של חופש הציווי לטובת הגנה על בני משפחה שונים. אפשר לחלק טיעונים אלה לשלוש קטגוריות מרכזיות: האחת, עוסקת בחובה המוסרית של המוריש לדאוג לבני משפחה, בני זוג, ילדים קטינים או עם מוגבלות וכדומה. השנייה, רואה בירושה מוסד המגן על קניין המשפחה. תפיסה זו מתמקדת ביחידה המשפחתית ולא בפרטים המרכיבים אותה. השלישית, עוסקת ביחסים בין המוריש למקבליה הצפויים של הירושה, ולפיה ירושה היא גמול אחרון במערכת יחסים הדדית ארוכת טווח, והיא מבוססת על הבטחה משתמעת. שלוש הסיבות הנ"ל, יחד עם המטרה של מניעת או צמצום סכסוכי ירושה שלעיתים מפרקים משפחות, הן סיבות המצדיקות להרהר מחדש באיסור על עריכת הסכמים משפחתיים או אחרים המשריינים מראש ובחייו של המנוח ירושה עתידית. אין ספק כי קביעת הוראות בעניין ירושה משוריינת אינה מתיישבת עם העיקרון של חופש הציווי ועם לשונו ורוחו (א) לחוק הירושה הקובע כי הסכם בדבר 8 של סעיף ירושתו של אדם או ויתור על ירושה שנעשו בחיי המוריש, בטל. בעניין זה יצוין כי מלכתחילה נקבע שיש לפרש הוראת סעיף זה "על דרך הצמצום המרבי והקפדנות 689/82 יקותיאל נ' ברגמן, ע"א 682/74 החמורה" (ע"א סנוב נ' סנוב) פסקי דין אלה 263/80 וויס נ' מילר, ע"א מבחינים בין איסור הגבלה על הורשה ובין היתר להסדרים בין יורשים עתידיים בדבר חלוקת עיזבון, גם אם לא מקויים בכך רצונו של הנפטר. גישה התומכת בהגבלה מסוימת של רצון המוריש וזכותו לצוות את עיזבונו א' 8 כרצונו, קיימת בהסדר של צוואה הדדית לפי סעיף לחוק. על פי ההסדר, המוריש מוגבל ביכולתו לשנות את צוואתו מבלי להודיע קודם לכן לבן הזוג שערך איתו את הצוואה ההדדית (אם הדבר נעשה לפני פטירתו של בן הזוג השני), או מחויב להחזיר את מה שקיבל מהעיזבון של בן זוגו (אם השינוי בצוואה נעשה אחרי שבעה), פגיעה ברצון המוריש כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו, ניתן לחוק הירושה המקנה ליורשים 110 לראות גם בסעיף או למנהל העיזבון סמכות לקבוע את אופן ההורשה בין הנהנים בצוואה, גם בדרך שאינה על פי הוראות היורש בצוואה ובסתירה להן. 86 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==