ראשית, כאשר מדובר בהסכם שתואר במקרה המבחן השני שאותו הצגתי (הסכם ההדרה בין בני הזוג), יש לכבד את החלק הרכושי בהסכם הקובע שהחיים המשותפים לא יצרו זכויות מכוח דיני הרכוש הזוגי. בה בעת וכפי שניתחנו הסדר זה, יש לגבות זאת באמצעות צוואה או במקרה שצוואה כזו לא נערכה, אזי עזבונו של המנוח יחולק בהתאם לדיני הירושה המקובלים בהתאם לצוואה או לירושה על פי דין, גם אם ההסכם קובע אחרת. במצב זה בן הזוג שהודר יזכה ככל הנראה בנכסים מן העיזבון. במובן זה צדקו בתי המשפט בפרשת פלונית מבאר שבע אשר קבעו שההסכם מתייחס אך ורק לחלק הרכושי, ועל כן מלוא הרכוש שהיה רשום על שם המנוח אכן שייך לעיזבון. אולם בהיעדר צוואה המשלימה את העיזבון, יש לחלק על פי דיני הירושה. הוראה בהסכם המתייחסת להיבט זה של דיני הירושה, היא הוראה ירושתית שאין לה תוקף של הסכם, שכן יש לערוך אותה אך ורק באמצעות צוואה. שנית, כאשר מדובר בהסכם העוסק בתוצאות הרכושיות של פקיעת הנישואים לעת מוות ומעניק לנותר בחיים רכיב משמעותי ברכוש הזוגי (ההסכם המעניק הקובע תוצאות רכושיות ייחודיות לעת מוות), מדובר בהסכם הקובע את היקף העיזבון ולא בהורשה, ולכן יש לכבדו. לכן, על פי ניתוח הדוגמה השלישית כפי שהצגתי בתחילת המאמר, זו העוסקת בבני זוג הקובעים שבמקרה של מוות מן הרכוש הזוגי, יש לכבד את 3/4 יקבל הנותר בחיים ההסכם, והוראה נוגדת בצוואת הנפטר תוכל להתייחס רק לרבע שעל פי ההסכם עודנו בבעלותו, זאת משום שבשלב חלוקת העיזבון סך העיזבון יעמוד על רבע בלבד מן הרכוש המשותף, ולא ניתן לחלק יותר מסך העיזבון. לבסוף, על פי ניתוחי, כאשר מדובר במקרה המבחן הרביעי, זה העוסק בהסדרים חוזיים העוסקים בירושת הילדים, אין לתת תוקף להסדרים אלה. לשיטתי, על פי הדין הקיים, הסדרים העוסקים בירושת הילדים הם הסדרים ירושתיים 8 מובהקים הסותרים את סעיף לחוק הירושה, ועל כן העובדה שהם חוסים תחת הסכם ממון לא יכולה להעניק להם תוקף. במקרים אלה אין מנוס משימוש בכלי של צוואות הדדיות למרות מגבלותיו, וייתכן שניתן להציע גם הסדרים תכנוניים מורכבים יותר המשלבים בין צוואה הדדית ובין מערכת חוזית שלא נוכל להתייחס אליהם במסגרת הנוכחית 27 של המאמר. נראה שניתוח אנליטי זה שהוצע על ידי כאמור בעבר בכתיבה אקדמית, התקבל על כמה בתי המשפט בישראל. כך לדוגמה, אבקש להפנותכם לפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה במקרה זה מדובר 28 בבאר שבע. היה בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, שבו התחייב המנוח דולר 400 לשלם לתובעת שהייתה גרושתו, סכום של לחודש לאורך כל ימי חייו, וכי במקרה של מוות סכום זה ישולם מתוך עיזבונו. בית המשפט קבע כי מדובר בהוראה תקפה, זאת משום שההסכם ביקש להסדיר את הזכויות והחיובים שחלו על הצדדים מכוח החיים המשותפים, ולא התיימר להיות צוואה. כך נקבע כי התשלום החודשי המוסכם, כמו גם הסכום החד פעמי המוסכם, היה הסדר ממוני שנועד לזכות את התובעת בגין זכויות שנצברו לה . להצגת טכניקה מעניינת של שילוב בין חוזים לצוואות ראו יוסף מנדלסון ועירית רייך זיו "הסכמים זוגיים וצוואות הדדיות – כלים שלובים בשירות הפרקטיקה" 27 .)2015( 37 )3 א( הון משפחתי .)9.10.2012 (נבו, ב.ט נ' עיזבון המנוח א.ט. ז"ל ד.ז 25786-06-10 ) . תמ"ש (באר שבע 28 28 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==