הבעל לאחר מותו, כתחליף לצוואה, העיזבון יחולק בהתאם לדיני הירושה והאישה תירש מחצית מן הרכוש שהותיר המנוח. המקרה המתואר הגיע לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכבוד השופט (בדימוס) ניל הנדל, דחה את הבקשה. על פי השופט הנדל, מדובר היה בהסכם בעל תוקף משפטי שכן הוראות ההסכם המצוטט לעיל נוגעות לאיזון משאבים בין בני הזוג לאחר המוות, ואין עניינן בהסכם ממון בין הצדדים. על כן לא חלות על הסכם לחוק יחסי ממון ואין הוא דורש את 2 שכזה הוראות סעיף אישור בית המשפט, חלף זאת, ניתן להסתפק בהסכם ) לחוק 3 (א) ( 5 בין הצדדים שלא אושר, בהתאם לסעיף ואולם, על אף תוקפו של ההסכם שביקש 24 יחסי ממון. להדיר את האישה מנכסי בעלה לעת מוות כאמור, קבע בית המשפט כי האישה בכל זאת זכאית לנכסים. הכרעת האבחנה שהוצגה לעיל בין בית המשפט התבססה על הסכמות בין בני הזוג הנוגעות לחלוקת הרכוש ביניהם, התקפות גם אם הן נעשות בהסכם שכן מדובר בהסכמות הקובעות את היקף הצוואה, ובין הסכמות הנוגעות לחלוקת העיזבון בין הצדדים ועל כן הם מתייחסות להיבט הירושתי על כן קבע בית המשפט העליון שחייב להיעשות בצוואה; כי על אף שההסכם קבע כי האישה אינה זכאית לחלק בנכסים, הרי שבהיעדר צוואה היא זכאית למחצית מעיזבון בעלה, על פי דין. ובהקשר זה אבקש להפנות להערתו החשובה של השופט (בדימוס) ניל הנדל בפסק דינו של בית המשפט העליון: "אין להכחיש שהמציאות בשטח עשויה לעורר קשיים משלה. לא ניתן לדעת האם תמיד זוג מודע לאבחנות האמורות. אם כך המצב, ייתכן שהתוצאה הנובעת מהמבנה המיוחד לא בהכרח תשקף את כוונת הצדדים כזוג או כיחידים. הפתרון לכך יבוא בדמות הגברת מודעות בני הזוג להבחנה בין החוקים אם כן, 25 ולהכרה במסגרות הדין, ולו ברמה הכללית״. בקצרה, נראה כי בית המשפט העליון הכריע כי כשאנו עוסקים בחלוקת רכוש לעת מוות עלינו לבדוק שני שלבים: הראשון – מה היקף הנכסים של הנפטר אשר על פיהם ייקבע היקף עיזבון הנפטר (הרכיב ההסכמי של חלוקת הרכוש); והשני – לאחר קביעת היקף העיזבון, עלינו לבדוק, בהתאם לצוואה או בהתאם לדין, מה חלקו של כל אחד ואחד בעיזבון (הרכיב הצוואתי), שכן הוראות צוואתיות הנוגעות לחלוקת העיזבון אינן יכולות להיות (א) לחוק הירושה. 8 "מחוסנות" מפני הוראות סעיף בשיח המשפטי בישראל היו שפירשו את הפסיקות שתוארו, כמכריעות באופן חד משמעי לטובת הגישה שהוצגה על ידי פרופ' רוזן-צבי המנוח, לפיה כל הסדרה חוזית המתייחסת לתוצאות הרכושיות של המוות תיפסל, זאת בניגוד לעמדה המתחרה שאותה הובילו כאמור הפרופ' שיפמן ושילה ושאף הצעת חוק הירושה הלכה בכיוונה. במאמר חדשני שהוקדש לנושא, הצגתי עמדה מתחרה המפרשת באופן שונה את פסיקת בית המשפט ככלל, אני מסכים עם הגישה האנליטית 26 העליון בסוגיה. שהוצגה על ידי בתי המשפט בפרשת פלונית באר שבע, המבחינה בין הסכמי ממון, הקובעים את היקף העיזבון ובין דיני הירושה, ובכללם דיני הצוואות הקובעים את אופן חלוקת העיזבון. אך אני סבור שניתוח נכון של הדברים, יביא אותנו לכדי מסקנה כי בכל זאת ניתן לקבוע הוראות הנוגעות לחלוקת רכוש לאחר מוות בצורה שתשפיע על התוצאות הרכושיות של המוות, וזאת גם במקרים שבהם מדובר בהוראות ספציפיות הנוגעות למות אחד מבני הזוג, ולא בהוראות כלליות הקובעות את הסדר איזון המשאבים בין בני הזוג. כדי להדגים טענה זו, אבקש לבחון את שלושת המקרים האחרונים שאותם הצגתי . הסכם בין בני הזוג הקובע כי עם מותו 1 בפתיחת המאמר: של בן זוג לא יהיה לבן הזוג שנותר בחיים כל חלק בנכס שבהם הסכמי הענקה .2 ;(הסכם ההדרה) של הנפטר מבקשים צדדים להעניק באמצעות הסכם זכויות לעת . הסכמים שבהם 3 מוות, מעבר לברירות המחדל של הדין; .רכוש לילדים לעת מוותמסכימים בני הזוג על חלוקת .6 , בעמ' 22 . פסק דינו של בית המשפט העליון, לעיל ה"ש 24 .8 . שם, בעמ' 25 .16 . הסדרה חוזית של יחסי הממון בין בני זוג לעת מוות, לעיל ה"ש 26 27 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==