המשפט, תוך שבית המשפט ציין כי המחלוקת לעניין החשבון בלונדון מתייחסת לסוגיית היקף העיזבון, וכי אין מקום לברר טענות מסוג זה במסגרת בקשה למינוי מנהל עיזבון. עוד קבע בית המשפט כי ככל שהתובעת סבורה כי הוצאו שלא כדין כספים מרכושה של המנוחה, עליה לנקוט בהליך מתאים. בתביעה זו מבקשת האחות התובעת כי יינתנו מסמכים ומידע בנוגע לכלל הכספים בחשבון בלונדון כאמור, השייכים לעיזבון המנוחה, וכי מחציתם ישולמו לתובעת. בהמשך ההליך, הגישה התובעת בקשה במסגרתה עתרה ליתן סעדים שונים, ובהם צו המופנה לנתבע לגלות בתצהיר ולהמציא לעיונה את המסמכים הנוגעים לחשבונות בלונדון ובניו ג'רזי; וצו המופנה לרשות המיסים בישראל להמציא לידיה של התובעת מסמכים בתיק רלוונטי בגדרו התנהל הליך 'גילוי מרצון' של החשבון בלונדון – דבר לו האח הנתבע התנגד משום שלטענתו מדובר בחשבון מסוג "ג'וינט" והכספים שהיו בו אינם שייכים לעיזבון, אלא שייכים לשותף שנותר בחיים, היינו, לאח הנתבע. בהמשך הסכים הנתבע כי יינתן צו שיורה לרשות המיסים בישראל למסור לידי הצדדים את כלל מסמכי תיק המנוחה בהליך הגילוי מרצון, והוסכם כי ימונה מומחה לדין הזר לאחר קבלת מסמכים אלה. בית המשפט מינה מומחה לדין האנגלי שהגיש חוות דעת בשאלה, האם לפי הדין האנגלי הזכויות בחשבון בלונדון שייכות לעיזבון המנוחה או שמוקנות לנתבע, כטענתו. בבסיס טענותיה של התובעת עומדת הטענה כי החשבון שייך לעיזבון המנוחה בלבד, ועל כן התובעת זכאית למחציתו. כך, טענה התובעת שהמנוחה הייתה הבעלים הבלעדי של החשבון ואילו צירופו של הנתבע נועד לצרכי נוחות בלבד ויידוע הנתבע על קיום חשבון זה. טענות נוספות שהועלו על ידי התובע היו שהדין החל על החשבון בלונדון הוא הדין הישראלי ולא הדין האנגלי; כי החשבון בניו ג'רזי היה רשום על שם המנוחה יחד עם קרובת משפחה, לה היו יחסים קרובים למדי עם האח הנתבע וניכר שהיה שיתוף פעולה ביניהם, בעקבות הוציאה אותה קרובת משפחה כספים מהחשבון על פי הוראותיו של הנתבע בסמוך לאחר מותה של האם, במטרה לנשל את התובעת מחלקה בעיזבון. מנגד, האח הנתבע טען כי החשבון בלונדון הוא חשבון מסוג "ג'וינט", אשר על פי תנאיו ועל פי הדין האנגלי, בפטירת אחד השותפים בו, הופך החשבון במלואו לחשבון של השותף הנותר בחיים בלבד; משכך, כאשר האם הלכה לעולמה, נותר החשבון בבעלותו המלאה והיחידה של הנתבע והוא לא היה שייך לעיזבון המנוחה. הנתבע והיסף וטען שהדין הישראלי לא רלוונטי, שכן הוא חל רק על מה שנמצא בעיזבון המנוחה, ומשאין החשבון כלול בנכסים אלו, אין משמעות לדין הישראלי בבירור הטענות; באשר לחשבון בניו ג'רזי האח טען הצדדים חילקו ביניהם את היתרה בחשבון, לא נותר שם דבר, וכי הוא לא קיבל כספים נוספים מחשבון זה מעבר לכך; באשר לחשבון בדיסקונט – האח הנתבע סיפק הסברים לתנועות שנעשו בחשבון הזה. בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שבכל הנוגע לחוק 137 לחשבון בלונדון, הרי שככלל, הוראת סעיף הירושה מסדירה את שאלת ברירת הדין בירושה בישראל וקובעת, כי על הירושה יחול דין מקום מושבו של המנוח בשעת פטירתו. לפיכך, יש להחיל על כלל עיזבונה של האם המנוחה, לרבות על חשבון הבנק בלונדון, את הדין הישראלי. אולם, אם מדובר במקרה של נכס העובר לחוק, קרי, נכס העובר בירושה 138 בירושה על פי סעיף על פי דין מקום הימצאו, הרי שעל חשבון הבנק בלונדון יחול הדין האנגלי. בית המשפט קבע כי על פי הדין האנגלי, בענייני מיטלטלין (וכזה הוא חשבון בנק), יחול דין מקום המושב של המנוחה, ובמובחן ממיטלטלין, בענייני מקרקעין יחול דין מקום הימצאם; וממילא הדין האנגלי אינו קובע כי יחול הוא לחוק 137 לבדו ולא כל דין אחר, ולפיכך הוראות סעיף נכונות במקרה זה, והדין החל הוא הדין הישראלי. בית המשפט עמד על כך שההלכה הפסוקה במשפט הישראלי היא כי פתיחת חשבון משותף יכולה לשמש ראיה לכאורה לרצונם של בעלי החשבון לקיים ביניהם יחסי שותפות, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה, כשיש להבחין בין חשבון בנק שנפתח מלכתחילה במשותף בין שני שותפים או יותר, לבין חשבון בנק שנפתח על ידי פינת עדכוני פסיקה 109 2023 יולי 2 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==